שיטות שיקום שתלים דנטליים כוללות בעיקר שלושה שלבי ליבה: התקנת שתלים, חיבור אבוטנט ושיקום כתרים. ניתן לבחור גישות טכניות שונות בהתבסס על מצב העצם וצרכיו של המטופל.
1. שיקום שתלים קונבנציונלי
מתאים לחולים עם מצבי עצם מכתשית טובים:
מיקום שתל: בהרדמה מקומית, שתל מסגסוגת טיטניום מוכנס לעצם המכתשית, ולאחר מכן תפירה.
תקופת אוסאואינטגרציה: המתנה של 3-6 חודשים עד שהשתל ישתלב בחוזקה עם רקמת העצם.
התקנת דוכן: הסרת בורג המכסה, התקנת דוכן הריפוי והנחיית עיצוב חניכיים.
ייצור כתר: לקיחת הופעות באמצעות סורק דיגיטלי תוך-אורלי או שתל סיליקון, והתאמה אישית של כתר-קרמי או חרסינה-מותח-ל-כתר מתכת.
התאמה: ניסיון על הכתר והתאמת הנשיכה להבטחת נוחות ואסתטיקה.
2. השתלה מיידית
הנחת שתל מיד לאחר עקירת שן, מתאים למטופלים עם דפנות עצם עקירה שלמות וללא זיהום חריף:
קיצור מחזור הטיפול והפחתת מספר הניתוחים.
מסייע בשמירה על מורפולוגיה של החניכיים ומשפר תוצאות אסתטיות.
נדרשת הערכה קפדנית של אינדיקציות, ויש צורך במעקב צמוד לאחר הניתוח של האוסאואינטגרציה.
3. השתלה מושהית:
ההשתלה מתבצעת 3-6 חודשים לאחר עקירת השן. זה מתאים לחולים עם זיהום, מומים בעצמות או מצב כללי לא יציב:
הוא מאפשר שיפוץ עצם מכתשית טבעי, משפר את אחוזי הצלחת השתלים.
ניתן לשלב אותו עם ניתוח הגדלת עצם לשיפור נפח העצם.
